פסק-דין בתיק ת"א 6477-07

1.       בפני תביעת רשות מקומית לחובות לפי פנקסי העירייה בגין בתים מס' 43 ו - 45 בשכונה 18 בתחומי העיר רהט. מלכתחילה הוגשה תביעה נגד הנתבע מס' 1 בלבד על סך של 290,216 ש"ח. התביעה תוקנה ביום 21.03.2010 והועמדה על סך של 202,785.26 ש"ח והוספה הנתבעת מס' 2 בהתייחס לבית מס' 45 כנתבעת בנוסף לנתבע מס' 1.  התביעה מתחלקת בין הבתים כדלקמן:

בית מס' 43 - סך משוערך של 68,865.16 ש"ח לתקופה מיום 01.01.2005 ועד  21.08.2007; 

בית מס' 45 - סך משוערך של 133,920.10 ש"ח נכון ליום 21.08.2007;

בהתייחס לבית מס' 43 נטען לחיוב מכוח בעלות ו/או חזקה. הנתבע מס' 43 לא חלק על כך למעט שכאשר התגרש הוא העביר לגרושתו את זכויותיו בבית מס' 43.  הגרושה לא נתבעה.  בהתייחס לבית מס' 45 - נטען לבעלות ו/או חזקה של הנתבעת מס' 2, בתו של הנתבע מס' 1 וכן לבעלות וחזקה של הנתבע מס' 1 על פי פסק דין הצהרתי.

בית המשפט המחוזי נתן פסק-דין הצהרתי חלקי ביום 09.05.06, לבקשת הנתבעת מס' 2 , בהעדר הגנה, נגד הנתבע מס' 1 [נספח ב' לכתב התביעה - ת.א. 4287/05 (מחוזי ב"ש)]. 

בית 43

2.       התביעה מתייחסת לנתבע מס' 1 בלבד והיא מתייחסת לתקופה שבין 1/1/05 ועד ליום 21/8/07.

על פי תצהיר עדות ראשית של התובעת החוב הנכון הוא 51,283.52 ש"ח נכון ליום הגשת כתב תביעה מתוקן (21.03.10). 

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלות הבאות:

נטען כי סכום החוב נשוא התביעה כולל חיוב מהעבר שלגביו כבר ניתן  פסק דין. לטענת הנתבע יש טעות בגודל הבית והעירייה הכירה בכך בדיעבד. לכן יש לחשב מחדש את החוב לשנים בעבר בהם נטען לקיום החוב לפי הגודל השגוי. כמו כן נטען כי משנת 2002 המחזיקה היא הגרושה נכה הזכאית, גם לשנים נשוא התביעה, להנחה שנתנה לה בשנת 2009 ולכן, יש לחשב מחדש את החוב, ולקזז את הגביה העודפת. תשובת ב"כ התובעת לטענה שהחוב שגוי לאור הפסיקה הקודמת היא שסכום התביעה נגזר מפסק הדין הקודם שניתן בת.א. 1392/05. לפי חישוב זה החוב הוא כפי שנתבע בכתב התביעה. אבל לפנים משורת הדין הופחת סכום נוסף של 17,581.64 ש"ח, תיקון של הארנונה כלפי העבר, התאמתו לשטח הבית שנקבע בערר בחודש 4/09. התחשיב שוערך על פי ריבית והפרשי הצמדה רגילים ( נספח ד' לתצהיר התובעת).

החישוב הרטרואקטיבי נעשה לפי המלצת בית המשפט, ולפנים משורת הדין בהעדר הליך השגה. תשובה זו אינה מתייחסת לטענה שהפחתת פסק הדין מהחוב לא לקח בחשבון כנגד את השערוך השוטף של חוב הארנונה המיוחד לתשלומי חובה.

העירייה חולקת על כך כי הנישום רשאי לתקוף בדיעבד את השומה בהתייחס לשטח של הבית ובהתייחס לזכאות להנחות, בתקיפה עקיפה בהתבסס על חישוב מתוקן בשנת שומה מאוחרת יותר של השטח וכך גם לגבי ההנחה שניתנה לגרושה בשנת 2009 בגין נכות .  נישום שלא מגיש ערר על שומה בשנת המס מחויב בשומה לאותה שנת מס ולא ניתן לקזז אחורה גם אם בשנת מס יותר מאוחרת הוכרה השגתו. כן נטען שהסכום הנטען ששולם בגין חוב מים, צריך לבסס בראיה חיצונית ואת אגרת בית הספר צריך לתקוף בזמן אמת.

3.       הכלל הוא כי החיוב הפיסקלי הוא לפי שנת המס ואינו מבסס מעשה בית דין כלפי שנת מס אחרת [ ע"א 14/73 שדה נחמיה (חוליות) נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד כז (2) 578 (1973) (להלן: "עניין - חוליות")].

          לאור ההפחתה כאמור בגין השטח אתמקד בטענת קיזוז בהתייחס רק להנחת הנכות שאף היא נתבעה רטרואקטיבית בחישוב הקיזוז. 

דרך המלך לגבי השטח היא כי סוגיית המחלוקת תבורר בדרך של השגה המנהלית (סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976) וערר על ההחלטה בהשגה [עעמ 3081/10 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מועצה אזורית חוף אשקלון  (21/8/11 )].

הפסיקה צמצמה את הפניה במישרין לבית המשפט אזרחי למקרים שהם היוצא מן הכלל, כגון הבטחה שלטונית, או חוקיות הארנונה [ע"א 2064/02 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' עיריית נשר, פ"ד נח(6) 111 ( 2004)].   הועדף הליך המנהלי של ההשגה וערר [עעמ 5640/04 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש (05/09/05)]. הנתבע לא הצביע על טעם מיוחד, יוצא דופן המצדיק את עקיפת דרך ההשגה ולא נתן הסבר מספק מדוע לא נקט בדרך זו בזמן אמת.  גם אם היה קושי מבחינת הפוליטיקה הפנימית לא ניתן לטעון זאת כלפי בית המשפט הבוחן את החלטת ועדת הערר [סעיף 6(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)].  בסיכומיו טען בא כוח הנתבעים כי ההלכה האמורה אינה חלה כאשר הטוען נתבע על ידי הרשות המקומית, להבדיל מהליך בו הוא היוזם [ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו (2) 773 (2002); סעיף 3 (ג) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)].  על פי סעיף 3(ג) לחוק (תיקון מס' 4 (תשנ"ד-1994) על אף ההסדר של השגה וערר ( ס"ק (א)-(ב) לסעיף 3 לחוק) : "מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה". 

הטענה שהותרה להעלות כאמור היא הטענה להעדר חזקה.  זו היתה המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט בעניינה של ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת. הנתבע מס' 1 העלה מחלוקת זו אם כי בהסתייגות מסוימת כאמור להלן. סוגיית המחלוקת בדבר החזקה עמדה גם בפני בית המשפט לעניינים מנהליים בעתמ (ת"א) 1088/09 נאור נ' עירית ראשון לציון (29/02/12), פסק דינה של כב' השופטת מיכל רובינשטיין (להלן: "עניין - נאור") אסמכתא שגם אליה הפנה ב"כ הנתבעת, עו"ד יובל קינן בסיכומיו.  עו"ד קינן גם הפנה להחלטה בבקשה לרשות להגן אשר פורסם בפס"מ.  שם הוגשה תביעה על ידי הרשות, המועצה האזורית גליל עליון נגד המדינה, משהב"ט, בגין חוב ארנונה.  המדינה חלקה על חיובה מחמת מחלוקת משפטית בין הצדדים בהתייחס למעמד המדינה וכן בטענה עובדתית של העדר שירות (סילוק אשפה מבסיסי צה"ל).  לגופה, הבקשה לרשות להגן נדחתה [בש"א (מחוזי נצ') 524/99 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' המועצה האזורית גליל תחתון, פ"מ 931 תש"ס 2000 (1999) (להלן: "עניין - משהב"ט)]. 

4.       הפסיקה לעיל בהתייחס לחקיקה פיסקלית נכונה גם לטענה להנחה שלא נדרשה בזמן אמת. הנתבע גם טען כי אינו המחזיק בבית מעת גירושיו לפי החלטת בית הדין השרעי מיום 26/10/05 ולדבריו הוא נתן על כך הודעה לעירייה. אך הוא לא הגיש על כך אסמכתא.  יחד עם זאת הנתבע הודיע כי הוא מוכן לשלם את החוב בכפוף לחישוב מתוקן של השומה ככוללת את הזכות של הגרושה להנחה מחמת נכותה כפי שנעשה בשנת 2009.  לא הוכח כי החלטת בית הדין השרעי הובא לידיעת התובעת בשנות המס נשוא התביעה. הגרושה גם לא העידה בבית המשפט. הכלל הוא כי הרישום בפנקסי העירייה הוא ראיה לכאורה ( סעיף 318 לפקודת העיריות, נ"ח). הדרך לשנות את הרישום של המחזיק/ בעלים הוא בהודעה ( סעיף 325 לפקודת העיריות ). המחדל לעשות כן נופל על כתפי הרשום בפנקסי העירייה (עמנ (חי') 330/03 סבג נ' עירית חיפה (1/9/04);  עניין - נאור) .  הוכח כי הרשות קיימה את חובותיה על פי חוק למסור לנתבע מס' 1 הרשום כמחזיק בנכס הודעות בדבר חובות הארנונה ויתר החובות שנצברו לנכס.  הנתבע מס' 1 לא חלק על כך וגם ביקש הנחות בשנים 2008-2009 (סעיף 8 לתצהירו של עו"ד/רו"ח סאדק דלאשה, גזבר ומנהל הארנונה של התובעת).

להשלמה, מדובר בגרסת בעל דין  המהווה עדות יחידה של בעל דין (סעיף 54 לפקודת הראיות (נ"ח) ולא הובאה לה חיזוק. ההיפך הוא הנכון .  כי טענת הגנה זו הועלתה כדי לחשב מחדש את החוב לפי הזכאות של הגרושה כנכה ולא כדי לטעון להעדר יריבות.  אך גם אם המחזיקה הנכונה היא הגרושה, אין בטענה של החלפת המחזיק כדי לבסס את חישוב הנתבע לסכום לקיזוז החוב בהתבסס על שומה מאוחרת (עניין - חוליות).